_/
_
 לשכת סתם בגבעת שמואל

כל תלמיד חכם צריך שיידע כתיבת סת"מ.
 
אני הרב אברהם משיח מתחייב להקים לשכת סת"מ מקצועית בגבעת שמואל אשר תאויש ע"י סופרי סת"מ תושבי גבעת שמואל.
 
1. לשכת הסת"מ תאפשר בדיקת תפילין ומזוזות וספרי תורה על פי תקנים אחידים ובמחיר
    מסובסד.
 
2. לא עוד הסתמכות על מכונים בבני ברק, המציבים בחזיתם מומחי שווק עבדקנים,
    המנצלים את חוסר הידיעה של הנזקקים לשירותיהם, דבר הגובל בעשיית עושר ולא במשפט.
 
3. הדרכה של סופרי סת"מ.

4. הקמת קורסים בכתיבת סת"מ לצעירים ובוגרים.

 בשעטו"מ הננו מגישים סדרת שעורים בכתיבת סת"מ לצפיה ולימוד מעשי בהדרכת הרב אברהם משיח שליט"א
 
 
שיעור 1 הכנת קולמוס
 
שיעור 2 הכנת קולמוס
 
שיעור 3 הכנת קולמוס
 
שיעור 4 הכנת קולמוס
 
שיעור 5 אימון בשרטוט קוים פשוטים
 
שיעור 6 לימוד כתיבת אותיות ב,ד,ה,ם
 
שיעור 7תרגול אותיות ב,ד,ה,ם
 
שיעור 8 לימוד אותיות ז,ח,ן
 
שיעור 9 תרגול אותיות ז,ח,ן
 
שיעור 10 לימוד אותיות נ,ו,ג,ט
 
 שיעור 11 12 לימוד אותיות מ,ר,ק,ת
 
שיעור 13 תרגול אותיות מ,ר,ק,ת
 
שיעור 14 תרגול אותיות מ,ר,ק,ת
 
שיעור 15 לימוד אותיות כ,ך
 
שיעור 16 לימוד אות ל
 
שיעור 17 תרגול אות ל
 
שיעור 18 לימוד אותיות פ, ף
 
שיעור 19 לימוד אותיות צ, ץ
 
שיעור 20 לימוד אות ס
 
שיעור 21 אות ע
 
שיעור 22 לימוד אות א
 
שיעור 23 לימוד אות י
 
שיעור 24 לימוד אות ש


תיקון סופרים ספר תורה נוסח תימן עם אותיות לפופות, עקושות ומנוזרות.


תיקון סופרים ספר תורה ספרדי / אשכנזי.


מגילת אסתר  / פרשיות תפילין   /  מזוזה
 
שעורים שניתנו לסופרי סת"מ

טעויות בכתיבת שם ה' בספר תורה 

 
 איך זה מתבטא בדוחות הכספיים

חזרה לתפריט הראשי
  
אם ברצונך להגיב
 
ניתוח דוחות כספיים של המועצה האנטי דתית גבעת שמואל
 
כיצד מוליכים שולל את המבקר הפנימי בעיריית גבעת שמואל
 
לקבלת דוחות כספיים המלאים של המועצה האנטי דתית
 
אודות הרב אברהם משיח, רו"ח
 
חזרה לראש הדף 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
<" טעויות"=H2 id>
 
 
 
טעויות באותיות שם ה'
 
 
 
 
 
 
 
 

שיעורים

 
שיעורים שנתנו לסופרי סת"מ

כ"ה תשרי

אותיות כפופות , מנוזרות לפופת, עקומות- ראבד- כיום לא עושים הנ"ל כי אם טועים במקומותם, הס"ת פסול, כי אין לזה צורת אות.
מאירי- קרית ספר- העתיק מספר התגים את המקומות בהם יש לעשות האותיות הנ"ל.
מקור אותיות אשכנז- ר' אברהם מזונשהים- אחרי התוס'- בעל "תקון תפילין", תלמיד מר"מ. ר' אליעזר בר' שמשון  "ברוך שאמר"- עשה הגהות על תקון תפילין. ר' יו"ט ליפמן- תלמיד ב"ש חילק ספר ב"ש לג' חלקים וזה הגיע לב"י.
אותיות עפ"י הקבלה- יש מח' בקבלה עצמה וגם גרסאות שונות של הזוהר. וב"ש כותב שמה שהיה ברור בדורות שלפנינו לילד לגבי צורת האותיות, איבדו הזקנים שבדור את הצורה ואת האות.
מקור אותיות ספרדיות- ח"צ עבר מגרמיניה לאמסטרדם לקהיה ספרדית. בנו יעב"ץ כתב מזכרון את צורת האותיות בספר מו"ק.
חיד"א- בכתיבה למעשה יש לסמוך על היעב"ץ רק אם מתאים לאחד מג' הסופרים: זבארו, מונסון, אלעז פיג'ו.
יעב"ץ מקשה- למה זנח משביר מה שבארצו?
תירץ נכדו והסכים לו ר' חים מוואלאז'ין:1 .ב"י כותב רק מספרים. 2.שינויים לא פוסלים ולכן לא הקפיד.
 
השינויים בס"ת תימניים- 14 בשינויים.
יפרוש תפילין- ויכוח. ויעמוד פנחס ויפלל, עשה פלילות עם קונו.
אותיות רבתי היכן שלא צריך לא מעכב כי צורת אות עליהם.
ע' גדולה ב"שמע" –לא מוזכר במב ונוהגים כן עפ"י בעל הטורים, כדי לקבל "עד".
גודל מינימלי לאות- אם תינוק מזהה.
סדר הכנסת הפרשיות- מימין של זה העומד מול המניח תפילין, ולכתחילה ג"כ כסדרן.
הדבקת הפרשיות- מדברים כשרים, סימן מ"ז
קדושת ראש עדיפה על של יד -ראש- כי יש שם רוב שם ה'.
ולכן לא מעבירים מראש ליד ומותר להעביר מיד לראש כי מעלין בקודש.
ממתי חלה קדושה בקלף- מרגע שנכתבה אות אחת.
מעלין בקודש- דווקא בקדושה אחת אבל לא מתפילין לס"ת.
מנהג הסופרים : 10 קדש, 8 והיה כ"י, 6 שמע, 4 והי א"ש.
כ"ו תשרי
רווח בין פרשה לפרשה- 9 אותיות מאותו גודל כתב.
לכתוב פרשיות של ראש בקלף אחד ואח"ג להפריד- ב"ש רצוי שלא אלא לכתחילה יכתוב ב4 קלפים.
מח' רשי ור"ת אם הלוחות היו מונחים בעמידה או בשכיבה. לרשי בעמידה ולר"ת בשכיבה.

מדוע בתפילין של ר"ת לא משכיבים את הפרשיות?

עשית קולמוס לא צריך לשמה-
כ"ז תשרי
באר עשק- לא צריך לעשות דיו לשמה. וסותר לבהל מב ג כהאי גוונא
להלכה- דיו שנעשה לשמה אסור לצרכי חולין.
דיו שבקולמוס- אסור לכתוב חולין ומה שמנגבים צריך גנוז.
דיו שמתרכז במרכז נובע מדלילות.
הר' שטרן- מקשה על בהל שכתב שדעת הרמא כר"ת והלא בגרא כתב על מי עפצים שברמא שזה ודאי לא כר"ת
דיו גרפיקאים- אף שנעשה מן המותר בפיך, לא לכתחילה כי צריך שיהיה גומה וקנקנתום.
תעשה ולא מן העשוי- לכתוב על קלף ולהדביק בס"ת.
קו"י- מותר להשאיר מקום פתוח לכתיבת אזכרות ובלבד שלא יעבור הרבה זמן מחשש מנומר.
רשי- מנחות כט.- לא מזכיר יש בעית מו"ג בס"ת.

היכן קו"י מקל בדיבוק?

דיבוק קל  נ ו –לחזו"א בסדר. ובדבוק עבה פוסל כי דומה לט.
קו"י- לא לקחת תפילין משמאלים.
בס"ת- מקפידים לכתוב אזכרות כסדרן.
 בעל תיקון תפילין- ואני אברהם אומר שאפשר לסמוך על רשי לתקן קוץ שמאלית של י' וכן נוהג העולם.
לכתחילה מותר לכתוב ואח"כ לתייג ויש נוהגים לעשות ג' תגים קטנים ואח"כ לתקנם.
יש אומרים שלר"ת התיוג והקוץ הוא בעלי אותו משקל- ולהלכה לא פוסקים כמותם.
תיוג בעט צפורן מותר ועדיף בקולמוס.
לכתוב בעט ברזל- חת"ס אוסר משום לא תניף עליהם ברזל, ודיעבד כשר.
בני יונה כת בס"ת בצפורן ברזל.
הר' וואזנער-שיעשה בעט זהב.
"מבית ומחוץ תצפנו"- על הפרשיות להיות נאות מבחוץ ומבפנים.
אם יש חסרות בס"ת- אשכנזים מוציאים אחר, אג"מ- לא להוציא. ספרדים- לא מוציאים.
יפוי אות אפשר לעשות ביד שמאל.
מזוזה צריכה לגלול מסופה- דינה דגמ'.
מגילה חייבת שרטוט מדינא.
האם צריך להיצמד לשרטוט- היו שהבינו ברע"ק שצריך להיצמד. להלכה- אפילו באמצע מותר ובלבד שהרווח אחיד.
החליף שרטוט מעפרון לסרגל- הר' עובדיה פוסל כי אותו שרטוט צריך להיות לפני הכתיבה ולאחריה.
שרטוט לשם מזוזה מועיל לס"ת
למה בשרטוט בצבע אין משום כבת ע"ג סקרא? הר' שטרן- אין כלל ממשות בסקרא, כיון שזה נספג בקלף, ולא חזק ולא סמיך.2. ניכר שזה שרטוט שהרי אין זה כתב וע"כ אין כתב ע"ג כתב.3. המדקדקים- מגרדים את מקום הצבע כדי שהדיו יעמוד על הקלף. 4.או שכותבים תחת השרטוט.
 
האם שרטו בתפילין מקרי מעשה הדיוט- גר"ז-אם מיפה את הכתב מותר. מב-אף שיודע לכתוב ישר, שלש כיון שהכתיבה תהיה יותר יפה מותר.
כתיבה במזוזה בלי שרטוט- ר' קניבסקי- עד ג' מילים כשר דיעבד, מעבר לג' מילים פסול.
בני יונה- אם מחק מילים ושכח לשרטט ונשארו ראשי האותיות יכול לסמוך על זה כשרטוט כיון שזה המשך השרטוט הקודם. קסת הסופר- חולק ופוסל.
 
ב' חשוון
שרטוט במזוזה- הלמ"מ.
בס"ת- ברעק- פוסק שגם ס"ת צריך.
מגילה שלא שורטטה- אם אין אחרת מותר לברך עליה.
שרטוט בין השורות- מח' אחרונים ור' שטרן פוסל. ר' שלמה קלוגר- מתיר לסופרים חדשים. (מב-שרטוט כפול)
 
ג' חשוון
אם דוכס' צמוד לכתב, האם יש בעית מו"ג?
קו"י- גם מי שמפסיק בכתיבת מזוזה נקרא מהודרת.
האם קודם מלים או קודם קוראים מגילה
האם צריך דרגת עבוד לשמה במגילה כמו במזוזה.
האם צריך לשמה בעור הבתים?
צבק ברצועות על מקום השיער
ד' חשוון
מהיכן המקור שעבוד לשמה זה הלמ"מ? ראה רמבם שמביא המקור מההוא דאתא
עיבד קלף לס"ת- אסור לכתוב פטום הקטורת או גט
קמעים- יש אומרים שצריך לכתוב על קלף שיש בו קדושב ולכן עושים על שאריות ס"ת.
חצי אות – האם צריך לשמה- מח' אחרונים.
אם אמר שכותב לשם קדושת מגילה ועשה חצי אות פסל לס"ת. ואם טרם כתב- אין בעיה כי מקרי הזמנה בעלמא. וזה נפק"מ בין הזמנה לקדושה לבין מעשה בקדושה.
האם יש קדושה בשיירי רצועות שנכתבו בהם תפילין? הר' שטרן- כיון שידוע מראש שהסופר גוזר את השאריות. כי הרצועה ארוכה, אז מותר להשתמש בשיריים לחול, משא"כ בס"ת.
האם בתי תפילין צריכים עבוד לשמה- סע' לז
אם כתב ש' ב4 ראשים- מקמ"ע מסתפק (חרות על הלוחות), ולהלכה פסול.
במצוה- האם מחשבה לתת צדקה מחייבת?
החזו"א מסיק שעבוד לשמה מדאו', עפ"י מח' ת"ק ורשבג לגבי ציצית.
צביעה לשמה ברצועות- לדינא צריך לשמה, וחמור מבתים, כי הלמ"מ שצריל לצבוע, ואפשר שכל צבע שחור.
רק בחו"ל אפשר להיות כמה ימים בלי מזוזה ולא בא"י.
ו חשוון
השינויים בימושה רבה 1.גודל בתים. 2.תיוגים מיוחדים
. 3.האם כותבים כמו רשי או כר"ת
4. מאיזה צד מניחים הפרשיות
 
ספר "כתיבה תמה"-כאשר כותב על העור ששיך בו איסור הנאה, הרי הוא משבח את העור ושיך בזה הנאה ובזה חולק על הפמג שכותב שמותר לכתוב על איסורי הנאה.
ח' חשון
חזוא- מסביר בדעת הרמבם שאצל גוי לא שייך לשמה.
האם אשה יכולה לעבד לשמה- שוע אשה יכולה לטוות חוטים כי זה הכשרי מצוה. וכן לכאורה גם שרטוט אבל בסימן ל"ז ס"ח משמע שזה דיעבד.
רמבם- בציצית קשר ראשון דאו'. לשרא פוסקים- קשר שני.
ציצית לכתחילה- קשר כפול ו3 כריכות וקשר כפול.
מקור פמג שעבוד לשמה זה מדרבנן- מהכס"מ.
יהודי שמחלל שבת דינו כגוי- רמא
דבר שמואל- מסביר מדוע שו"ע שולח בסע' יא ליו"ד לטור אולם בשוע ביו"ד לא מזכיר כלום, כי היון לא מועיל טכנית לעבד שנית.
עור שליל- אין הדינים שולטים בו.
מי שלא מניח תפילין לא יכול לכתוב תפילין- כי מומר לדבר אחד פסול באותו דבר.
האם מי שלא מניח ר"ת יכול לכתוב ר"ת- אמרי חיים- לא כי אתה לא מאמין בהם, ויש חולקים.
י' חשוון
 
 
 
שרטוט בס"ת ןמגילה –מצד הדין.
אות דבוקה והפריד ביד שמאל- כשר דיעבד עפ"י הכלל כל שלא בבנין האות אלא דינים צדדייפ באות אין בעית שלכ"ס ולא מעכב דיעבד.
הפרדת דיבוק בימין שלא לשמה בין במחשבה בין באמירה- דיעבד והפתרון לבטל מצורת  אות.
עשית תגים ע"י אשה=כשר דיעבד.
על הסופר לומר שהמזוזה דיעבד.
כתב אות אחת שלא לשמה- ס"ת פסול.
שרטט בצבעים- כשר דיעבד.
מגילה וס"ת מותר לכתוב על גויל.
גויל הלמ"מ שנכתב על   צד שיער.
אם חלק מהאות שמעכב בצורת האות מצוי על דוכסווסטוס יש בעית שלכ"ס.
ג' חשון
לכאורה בשבת עט: משמע שתפילין על דוכס' כשר. הר' נהרי אומר שי עוד גמרות.
דוכס' צמוד לכתב- הר נהרי-בעית מו"ג. שמחה –יש לעין בר' שטרן.
מזוזה על גויל- כשר.
דרגת קדושה-ס"ת, תפילין, מזוזות, מגילה בתים ,רצועות.
עבוד עור בתים לא צריך לשמה.
צבע ברצועות תהפילין- על מקום שיער- ואילו בסע' ל"ז משמשמע שכן צריך לשמה.
מהיכן לומדים שעבוד זה הלמ"מ- ר' נהרי כיון שזה גמ' מפורשת.
עיבד קלף לס"ת, אין יכול לכתוב פטום הקטורת כי אין בזה קדושה כלל ודינה כגט.
אבל בנביא שלם יש קדושה. קמעים- י"א שיש בהם שדושה ולכן מקפידים לכתוב על שיירי ס"ת.
לשמה בחצי אות –מח' באחרונים.
האם כשחשבתי לתת צדקה זה כבר מחייב?
רע"ק-סופר שאמר שהעבוד לשם ס"ת או לשם תפילין או לשם מזוזה לא אמר כלוםכי אין ברירה ומכאן למדו שהוא סובר שהעבוד מדאו' שהרי בדאו' אין ברירה.
לשוע לא מועילזריקת קיסם לאש, לרמא כן, לברר המקור, ובאפיה יש מקילין.
צביעה לשמה ברצועות מדינא וחמור מבתים כי הלמ"מ שצריך שיהיו שחורות.
ר"ח- ריף, ר"י מגאש, רמבם.
רק בחו"ל אפשר לגור בבית חסר מזוזה כמה ימים ןבא"י אסור.
ו' מרחשוון
גרא אומר שיש 10 סוגי תפילין.
שינויים בתפילין של שימושה רבה- בתוך הפרשיות ובמיקום הפרשיות.
פמג מסתפק בטהור הבא מן הטמא- האם הולכים אחרי המין ואז הוא טהור או הולכים אחר הכלל דכל הבא מן הטמא= טמא.
כתיבה על איסורי הנאה (שור הנסקל, עגלה ערופה, שור לע"ז)- ספר "כתיבה תמה" חולק על פמג כי משביח את העור ויש בזה הנאה. פמג- מתיר כי מצוות לאו להנאה נתנו (מש"ז כז)
ח' חשוון
מזוזה על 3 סוגים. ס"ת על קלף או גויל. תפילין על קלף.
למצות ציצית- לכתחילה צריך לעשות קשר כפול 3 כריכות, קשר כפול. לרמבם-קשר ראשון דאו'. ואילו לשאר הפוסקים הקשר השני.
אשה יכולה לעשות עבוד לשמה- כיון שזה הכשרי מצווה וכן קטן.
שוע- אישה יכולה לטוות חוטים לציצית.
יהודי מחלל שבת דינו כגוי גמור.-רמא בכמה מקומות
בעור הראש משתמשים לבתים
דב"ש- שוע לא הזכיר הגאונים שהתירו למרוח סיד שנית כי זה לא מעשי.
עדיפות בעור: שליל- עוף כי יותר שמימי, חיה כי מכסים הדם, בהמה- שחוט עדיף על נבלה. בעור עז לא כדאי עפ"י קבלה- כי זה דינים קשים.
 מומר לדבר אחד באותו דבר הוא פסול- לכן מי שלו\א מניח תפילין פסול מלכותבם.
אמרי חים= אדמור מצאנז- מי שלא מניח תפילין של ר"ת לא יכול לכתבם ויש חולקים.
ו' חשוון
אשורי -. מלשון ישר מרובע. .כשהגיעו לאשור שינו הכתב ןאח"כ עזרא החזיר לעברח.
בסנהדרין- פר' א' כתוב באיזה כתב ניתנה התורה. וכן ירושלמי מגילה א,ט'
תפסיר רסג- פר נח מזכיר שמות מקומות מתימן.
מה הגיון שבשעת כתיבה פוסל מו"ג ואח"כ לא?
בדיקת קולמוס בנקב= ר' שטרן אם סותמו בפעם אחת.
בבעית מו"ג האם יש עדיפות לגרור ואח"כ לכתוב או שאפשר לכתוב ואח"כ לגרור- לשוע אין עדיפות ויש
דעות בזה.
קושית רעק על טז- ר' שטרן וחזוא סוברים שרעק ךא הבין אץ הטז. כי יש לחלק בין הפסק החוצה את האות לבין חור באופן שיש עדין חיבור מלמעלה ומלמטה.
נקודה לבנה שלא נתפס בה דיו- אין בעית מו"ג.
נקב טרם כתיבה באמצע הגג- לגר"ז כשר. לרע"ק-.1 מו"ג 2.בעית חיתוך אות.
י"א חשוון
חזוא מישב קושית רעק על טז
אם כתב אות ריקה- חזוא –כשר.
שערות מזנב עגל יש מח' האם לשים על קלף שעוטף את הפרשיות או תחתיו. ןלכן שמים בשניהם.
אם פרשיות נופלות לתיתורה פסולות. לשכבה הראשונה- מח' האם שיך לבית או לא. בשבה השניה- פסול לכו"ע.
י"ד חשוון
שיעור אות קטנה- יוד קטנה מב מ"ד. רגל יוד –מקמע.
רגל מינימלית של יוד- שליש או חצי קול\מוס.
זבוב שגרם לד' להפוך לה' פסול- אבנ"ז, ומדובר בלכלוך שנבדק היטב.
ט"ו חשוון
מח' בבךי ויקושלמי בנקבים
רגל ה' שמאלית לספרדים= כי בקבלה ו' מקבל שפע מהעול פהעליון, ותרחב ומשפיע עד איסוף. וזה עקרון השפיץ בכל האותיות. ובכתה הב"י כמו י' כי יש לזה קשר לשם הוי"ה.
מו"ג מדאו' או מדרבנן- לרשי מדאו'. לרמבם- מדרבנן.
מהרי קסטרו, מהרלבח- חולקים על פמג ועשן ך' עם עקב.
קו"י- יש לעשות ח' עם 2 ז' ועדיף לעגל בראש הימיני, ומי שעושה ו+ז –לא נכון.
מדוע נקט השוע בקולא של הרמבם ושל הראש- תשובות מנח"י, ורל"צ, חזו"א. והנפקמ" לספרדים.
נקב לאחר כתיבה כשר גם לירושלמי לפי מב סקלז וסקלד.
דעת טז – ניקב כל תוכו לאחר כתיבה, פסול אף לאחר כתיבה לירושלמי- כי אין קלף מבדיל בין 2 קוים העליון והתחתון ומסביר החזוא כיון שאות בנויה מדיו וקלף וכשחסר קלף מבפנים חסר בבנין האות וזה נחשב כקו עבה שיש בו חור.
חזוא= כמלא יוד קטנה שבקטנות-עפ"י אורך רגל שמאלי של ה' סטנדרט.
יח חשוון
תינוק כשר מצד גלוי מילתא ולא מצד עדות.
קוי כיום אין כ"כ בעית מנומר כיון שיודעים לתקן היטב אבל בגויל יש בעיה.
תיקון פיסוק ביד שמאל- פסול ולעכובא (ובשעצ הדחק ניחם בלא ברכה) כיון שיש לו דין בנית אות להבדיל מהפרדה של דיבוקים שאם הפריד בשמאל בשמאל כשר דיעבד.
שירטט ישר וכתב עקום- בס"ת ובמזוזה פסול. בתפילין-כשר.
פטום הקטורת לא צריך עבוד לשם קדושה. מגילה צריך עבוד לשמה.
חזוא הכריע כרעק שאין ברירה בדאו' אם אמר שמעבד לשם ס"ת או לשם  וכו'.
כב חשוון
שית היראים- לשאלת תינוק, אם בשעת כתיבה לא נכתב כתיקונו. אבל אות שנכתבה כתיקונה וארע בה נקב אאח"כ –כשר כי היתה לה שעת כושר, וכדין ציצית שנקרעו החוטים שעדיין כשרה. ולא פוסקים כיראים.
כג חשוון
אין בשוע הוראה לענין הגהה ע"י אחר אבל בקוי כתב שיש ענין שאחר יגיה .
הפסק- אשכנזים מקילים בשבת אם נעשה לאחר כתיבה ותינוק קוראו.
כלל- דבר שיש בו מח'- בשבת בס"ת לא מחזירים- ולסמוך על המקילין בצרוף הרמבם (מאירי- בח)
לפי שוע- דבוק או שבור פסול.
טלאי- מותר אם כותב כל האות עם המו"ג שלה. (ובשמות הדין שונה כח בחשוון).
מקמע- אין לכסות את המילים שלאחר המילה שאותה רוצים לשאול כי צריך להרגילו בצורת הכתב.
תינוק מהסס- אות פסולה.
מח' בין תינוקות- יש מח' אם מותר לקחת שלישי ובד"כ פוסלים.
קוי- פוסק כחידא במח' עם שכנהג.
דרכי נועם- תינוק מועיל בספק השקול כאשר אנו מסתפקים 50% בל אם האות לא נראית טוב 70%, לא מועיל שהתינוק שתינוק קוראה נכון.
ניקוד- במגילה דיעבד מותר תרצג. בס"ת פסול ומותר למחוק הניקוד אם ניקדו לאחר שנכתב.
רמא –היכן יש ספק במנהג הולכים אחר רמבם.
כו חשון
נשאלה שאלה על רשי (מנחות כט) אם בנקב אין מו"ג למה לפי לישנא קמא הוא סובר כירושלמי שאבור שיהיה נקב בתוך האות? וחזוא מתרץ דנקב פנימי חמור מהחיצוני כי זה חלק מהאות.
באמצע עמידה אם צריך לשרותים מח' שוע ורמא אם צריך להתחיל מהתחלה.
כח חשוון
תוס' החריצו רמבם בגלל אפיקורסות. בכ"ז נכנס במנחות מב.
דבוק לאחר כתיבה-בית שמואל (דבר משה)- עפ"י רמא באה"ע קכ"ה שאם היה גיפלאסין כשר, ומשמע שאם היה דיו היה פסול וברור שזה לאחר כתיבה, וא"כ יש להחמיר בדבוק משא"כ בנקב, וכן מוכיח מלשון שו"ע "אן ניקב לאחר כתיבה" ומשמע שלא סובר כרמבם עד הסוף שהרי לא הזכיר דיבוקים.
חזוא מעיר שי סתירה בין סק נ"ה לבהל לגבי נקב קטן שאם דיו עובר עליו וסותמו אינו נקרא נקב. ומסביר כי דוקא אם בפועל סתמו כשא אבל אם אם לא עבר עליו בפועל יש בעית מו"ג.
אסור לכתחילה לפסול ס"ת אבל אן עדין לא כשר מותר לפסול כמה אותיות.
אין להביא ס"ת למקום בו לא יקראו 3 קריאות, ויש שפותרים הבעיה ע"י שפורמים יריעה ואח"כ מחברים- ולא ברור לי.
ואין להביא ס"ת ממקום למקום מבחוץ.
כט חשון
דבר משה- מוכיח כי גם לשוע דבוק לאחר כתיבה פסול.
נפק"מ בין דה"ח לדב"מ- 1. דבוק בשבת- לדה"ח מצרפים דעת הרמבם. לדב"מ- מחזירים.2.דבוק בשם ה' לאחר כתיבה- האם מותר להפריד. קוי וחזוא לומדים כמו דב"מ.
נקב בין אות לאות- לדה"ח דינו כדיבוק- וראייתו מירושלמי שנקב בתוך אות פסול וא"כ גם לבבלי מבחוץ בין אות לאות פסול
ר"ח כסלו
מאירי- אות שבורה משעת כתיבה ותינוק קוראה אין צריך לתקן, וטז ושאר אחרונים חלקים שהרי כתוב וכתבתם, ומשמע שבזמן כתיבה צריך שתהיה כתיבה תמה.
בשבת מסתמכים על המאירי בצרוף הרמבם.
דבוק באות עצמה יש מקילין ויש מחמירים.
עקרון דה"ח- בנקב בין אות לאות- אם אין קלף זה נראה כמו דיבוק בין אות לאות שבזה מחמיר רשי, ודוקא בנקב רגיל יש להכשיר כי יש גויל.
מח' סמק ושאר ראשונים לגבי ח"ת- שאר ראשונים- אות שצורתה עליה ונתקלקלה לגמרי ע"י טיפת דיו, החזרת הצורה ע"י הסרת הטיפה הוי ח"ת.
סמק- כשר כיון שהיתה לה שעת כושר.
מקור סמק- ירושלמי- דדבוק למעלה פוסל וגרוד זה ח"ת, אבל דיבוק למטה= כשר, ומשמע שדוקא לפני שהיתה שעת כושר פוסל הדיבוק אבל לאחר שיש צורה לא אכפת לי בדיבוק.
שוע בסע' יז נוקט  שזה ח"ת דאו' לאפוקי מסמק ומצרפים אותו כסניף.
 פחם גרפי-הר' שטרן- לא לעבור אתו על שמות מטעם מחיקה.
ב' כסלו
אג"מ- לא ברור כלל שר"ת מעכב  לאשכנזים.
הגרצ"פ-אסור לקרא בס"ת שהתיקון בו לח. כמו גט שלא כשר עד שייבש. ויש חולקים.
האם כתב עליון מבטל כתב תחתון –מח' רמבם ורשבא.
לכתחילה חוששים לפמג שכתב עליון מבטל כתב תחתון אבל לא פוסקים כמוהו. וזה בעית תיוג שלא לשמה. שעלה על האות..
ג' כסלו
כללי הרדך
קס"ה סובר כמו רדך
 כתב חלק אות שלא לשמה- קוי- עד חצי מהאות כשר. מב- כל שלא נסתימה האות כשר.
אם נפלה טיפה ומשך ממנה גג באופן שיש שיעור גם בלי הטיפה- האם נחשב שלא לשמה- מח' אחרונים.
ססקס"ח-אם כתב נ' ונדבקה לו ו, כתב המב דיש למוחקה כולה, ונשאלת השאלה מדוע הרי לא פסר כרדך= וגרמ"ש קלין פסק דיש למחוק הרגל ומספיק, ובנ' ספרדית צריך למחוק הכל.
קיימת מח' בדעת הרדך באותיות הבנויות מ2 חלקים, האם גם שם צריך למחוק כל האות- לדוג אם כתב ח' במקום ה האם צריך למחוק הכל או רק מה שגרם לפסול.
נקב בשעת כתיבה המחהר 2 אותיות וא"א לגרור מן האותיות מחמת הרווח, אפשר להכשירו ע"י הפיכתו לנקב לאחר כתיבה.
האם אפשר לבטל צורת אות ע"י עפרון.
ד' כסלו
עקרון הרדך- אפילו חלק קטן שלא בא ע"י כתיבה מעכב.
אם נפלה יפה על חלק אות לא מעכב כגון שנפלה על חלק מאות גדולה יש מח' בדעת הרדך. 1 הטיפה מתבטלת.2. בעית מו"ג 3. מין במינו לא חוצץ.
אבנ"Z- שיך כסדרן גם באות אחת ובזה חולק על פמג- ולכן א"א לבטל צורת אות עד למקום הטעות.
הדפת מזוזה במחשב- יש בעיה שלכ"ס.
קוי פסק כפמג שאם נפלה טיפת דיו יש לחזור ולכתב עליה.
ה' וק' שנדבקו- מאירי מכשיר.
פמג- אם תיג וחילק את האות לשנים- שלא לשמה- זה מבטל את האות.
עד מחצית האות אפשר להקל בצרוף שאין שיעור לעובי האותיות.
עקב ד' הידור עפ"י רמזים. ומעיקר הדין מספיק זוית חדה.
רשבא- הסרת דיו שנפלה לתוך אות גמורה- הוי ח"ת מדרבנן ולרע"ק מדאו' ונפקמ- אם מצאתי גרוד באות ד' ולא ידוע אם הגדור רק בפינה או שביטל צורת אות, ואם הוי מדרבנן אז ספק דרבנן לקולא.
ה' כסלו
תפילין של חבד- להקפיד על 3 *אשר. ב-ע 'יש ו', בט' יש מח' אם ו' או ז'.
סימן ר"א- קולצוס ישן- דינו כתשמיש קדושה- לשוע מותר לזרוק לאשפה שלא במקום מגונה ולרמא ? ???.
קריאת ק"ש- יצרת שם הש עם האצבעות.
קוי- שעוה באמצע הקריאה- יש להחליף ספר.
דיבוק לא שחור- חום אפור מותר לגרד ודינו כגיפלאסין.
שוע הרב- אם כתב ד' במקום ו' צריך למחוק את כל הגג כי חלק מהגג גרם לעקב.
משמעות לשון יש להחמיר סע יח  י"א חומרא וי"א מעיקר הדין.
ספרי דווקני- מנחות כט.
רשבא סובר שצורת כתיבה של ה' –רגל ימין ארוכה יותר מרגל שמאל.
דעות נוספות שיש רגל שמאל ארוכה כמו ימין אבל לא בסוף הגג.
בכתב אר"צ-עושים  ה' כמו 2 אפשטויות הנ"ל וח' כמו רשי.
עד לפני מאתים שנה עשו הספרדים ח' כמו רשי ואח"כ שינו לר"ת.
מאירי מקל בק שנדבק ומחמיר בה' כי בק' עדיין צורת אות עליו.
בשבת בק' אפשר להקל.
קוי- ח' בונים ע"י 2 ז'.
האם מחצית חרטום במ' פוסלת- קוי- תלוי בקריאת תינוק.
פן שנראה כמו פז- י"א לגרור מפ וי"א להאריך הן'
ידך- ורגל ד' קצרה לעומת הי' –אין מסתכלים  על אות ביחס לאותיות סמוכות אלא ביחסל שאר אותיות- הר' וואזנער.
הבדל בדין בין ר' שעשאה כ ד' לבין ך שעשה לה רגל קצרה- יד אפרים ןגינת ורדים.
ך' בשם ה' מוחרקים הגג כיוון שי  סוברים (פר"ח)- שמביא ראיה מאב"ע שאות שנתקלקלה, מותר למחוק רק מה שנתקלקל ולא כל מה שנכתב המשיכה אחת. וגט פשוט מישב קושית הפר"ח. ושכנ"הג סובר שזה מעכב.
חזוא- לא מקבל את הסברה לגבי 2 כתיבות או כתיבה אחת.
רגל ה'- דבוק באזכרה- יש 2 פתרונות ועדיף לחוש לרשבא.
טור כתב 300 שנה לפני שוע
אם נזבק בסוף אות בשעת כתיבה, סומכים על הרשבא עפ"י ירושלמי בצרוף רמבם.
קושי במב סק"פ-מדוע לגרור כל הנ' הרי מספיק לגרור רק את המושב.
דיבוק עב- כגון שאין הפרש בגגי האותיות. כגון 2 ביתין צמודים- מח' פר"ח ומב . בבתי הוראה מקילין להפריד- וכשרות דיעבד.
בהל –פוסק כשערי אפרים לגרור מדבוק ומטה- ר"ש קלוגר העולם לא נזהרים והנוהג לבקל כמו שוע.
עקרון השערי אפרים לןמד ממסכת שבת לגבי ח'.
דבוק של תג בין אותיות- לא נדון כדיבוק לכו"ע- למאירי זה לא דיבוק כלל ואף בשם אפשר להפריד כי זה לא חלק מהאות.
דבוק לאחר כתיבה לגרא- אין בעיה.
ט' כסלו
י' שנדבקה לר ואין גבולות אות- מח' מב ופר"ח ור' וואזנער מקל.
דיבוק כחוט השערה בה' בשמות- תינוק קוראו לה'- אסור לגעת ויש לקלוף.
מקור הרמבם שאפשר לקרא בס"ת פסול בברכה.
שערה שהדביקה 2 ראשים הר שטרן נחמיר
סק פא- שבט הלוי -מדובר דווקא בחיבור  בגג האותיות שאז לא יודעים היכן מתחילה והיכן מסתימת האות.
מרקר על האותיות- הר' שטרן מכשיר כי זה לא שנוי צורה ואין בו ממשות כיון שנספג בקלף.
י' כסלו
רגל א' שנדבקה לגג –2 צורות להבין.
רגל א' שנראית כמו ו' עקומה- מח' האם נחשב שיש ראש.
רגל פנימית שלפ שלא מחוברת לקצה הראש- מב צועק אבל לספרדים אין להחמיר.
יג כסלו
רשי ועוד פוסקים מכשירים בה' שרגל נוגע בגג.
תג במחבר אותיות מאירי מכשיר ומב פוסק כמוהו אם א"א לתקן.
המשיך לכתוב לאחר דיבוק- אבן העוזר מחמיר כמו בהל, וטענתו שחלק מהאות לא היה מו"ג וגם שערי אפרים מחמיר.
דבוק עב בק- מועיל בגט וס"ת (אולם משמע בססקפ"ג שלא עוזר בק)
טו כסלו
ר' ברוך מגרמיזה- התרומה, מבעלי התוס'.
5792035- הר' שלמה מןעלם.
כמה מעכב באות אם לא כתב לשם קדושת ה'- משמע בבהל "א ות אחת"אות שלמה. קוי- עד 50 % רדך- כל חלק מהאות.
הפרדה ומחיקה לא צריך לשמה.
קידוש לכל שם ושם- קס"ה סןובר שיש לקדש כל שם כהידור, כיון שלכל אחד יש כוונה והשפעה אחרת.
ר' שטרנבוך- ולכן יש לומר כאילו כוונתי בכל הכוונות הראויות.
 קידוש לשם אדנות וכתב שם הויה?????
סופר שקידש וכתב "ויאמר ה'" צריך לקלוף את השם והשאר למחוק.
קוי- מתיר לקלוף עפי תשבץ.
אמד שכתב לשם קדושה ולבו בל עמו- קו"י כקוף מצפצף.
האם רעיון הטז לקדש בהתחלה מועיל לשוע- כאשר הספק הוא אם קידשו.
קוי בשם זבחי צדק- אם חשב לקדושת ה' מועיל כמו רמא, ואילו מב פירש בדעת שוע שפסול.
קוץ של ר"ת- אררלצ- לא פוסל וכשר דיעבד ורצוי שגם ספרדים יעשו.
מקמע- בי' גדולה –לעשות ןבי' קטנה לא לעשות.
רמע פוסל באות קטנה שנוצרה ע"י תיוג כמו שערי אפרים.
באות מיותרת בין השיטין או בין תיבה ךתיבה –נח' הנוב"י ושערי אפרים ונפקמ לשבת אם מצרפים הרמבם.
עצה- למספר את המילים בכל שורה כדי לוודא שבמילה  15 צריך להיות שם ה'.
האם יש לקרא את כל הפרשה מתחילה כשמגיע לשמות- ר' שטרן משם לשם.
מח' קס"ה ןמב לגבי כתיבת אות אחרת באמצע שם ה'.
קוי-אם יש הרבה דיו בשם ה' בשופן שיכול לקלקל – מותר לקחת כי זה תיקון שם ה'.
טז כסלו
הנטפלים לאחרה שם האם צריך לקדשם- קס"ה מצריך בצ"ע ויש מחמירים.
א"א לקדש ע"י כתיבת אות במזוזה אחרת מחשש שזו כתיבה שלא לשמה.
רצוי לעשות כמו קס"ה- לטבול מעט מעט ומיד לכתוב את שם ה'.
משנת הסופר- עדיף לקחת מהנטפלין שלפניאת הדיו, מנטפלין שלאחרי.
הקמ"ס- האם אפשר להאריך גג גם לאחור.???????
להאריך מושב הנ'- מב מסתפק וקוי מכשיר ע"י קריאת תינוק.
וידבר מצוי שעקב הב' נכנס לחלל הד'.
מי שלא חש ךשיעור פרשה של ר"ת- כשר לכתחילה- ר' וואזנער
האם רווח בין פרשיות זה דווקא בקלף שראוי לכתיבה או אפילו חור. פמג מסתפק וקוי פוסק שחור לא נחשב כרווח. ומכשיר דיעבד.
תפילין ומזוזה- לפי שוע יש להשתדל להשלים שורה אחרונה עד הסוף "על מזוזות… ובשריך", דהינו 4 מילים בשורה אחרונה ולכן מאריכים האותיות.
ובמזוזה- כנ"ל וי"א שאם נשאר ג' מיודין זה כשר דיעבד.
תב לוקינו וצריך אלקים- קוי מתיר להפוך נטפלים לשם ה.
מדוע לפמג יש לפסול אם כותב על שיורי אותיות שמחק, הרי יכול ממילא להשלים אותם חלקים לאותיות שלמות? 1. הפמג מדבר על טיפה שנפלה וזה לא כתיבה.2. מה שנשאר ממחיקה זה כמו כתיבה שלא לשמה.
ומכ"מ אם עבר עם קולמןס את כל מה שנשאר –קל יותר.
דעת גט מקושר –לברר.
חטוטרת של ח'- מרדכי שעל ח' זה כמו כדור על גג ישר. מלבוש יו"ט- ?????. גר"ז- קו ימני של חטוטורת צריך להיות עב.
עד לפני 250 שנה עשו ספרדים כמו רשי.
הר' שטרן- תינוק המכיר בכתב רשי א"א לשאול על מ' וס' כי לא מבחין שיש שם פסיק. וכן אין לשאול תינוק ב-ן' פשוטה כי יקרא ז' מאחר ולא מורגל ב-ן' פשוטה כזאת.
שורש מח' האם להכשיר דבוק בראש ה-ש' אם מצד צורת אות או מצד מו"ג.
בקבלה קו ישר נקרא ו'. ד' מורכב מ2 ווין.
ר' וואזנער- לא רצוי לתיג יודין של תפילין ומזוזה כי יכול להיות כמו 4. ואם נעשה תג בקצה שמאלי  זה שאלה של ל'.
ר' נתן  ירחי- המנהיג- קוץ שמאלי נחשב כתג בדק חיה. ןהןא מונה תגי בדק חיה כדינא דגמ'.
אותיות לא מורכבות- קוי סובר כמו פמג- דעת פמג אבחנה בין או לאות ניכרת ע"י הרווח וזהו הפסק הניכר להדיא וע"כ גם באות אחת הפסק ניכר להדיא גורם שזה נקרא 2 חליקם.
חזוא- לא מתיחס לניכר להדיא או לא, כיון שאפשר לעשות רווח בין אות לאות ג' שערות ובין 2 מילים כ- 2 יודין, וע"כ כותב כי זה תלוי בכתב.
כ' כסלו
ר' עובדיה ור מאזוז נוטים לרעק.
ניכר להדיא- זה כאשר קורא שורה שורה ואז מבחין ברווח ולא כאשר מסתכל בכללית על המזוזה ומבחין ברווח- לברר המקור…
חזוא- מקשה על בהל בענין נקב שאין נראה ופוסק שנקב נקרא כשר רק אם עבר עליו ונסתם אבל אם לא כתבו שם יש בעית מו"ג.
הר' שטרן- מעיר על רש"ק שסותר את עצמו בפירוד באות מ'.
דבוק בשם ה' לאחר כתיבה ונקב בשעת כתיבה.—ספקא דדינא- לא נוגעים ויש לגנוז- מב ונוב"י. קוי ושה"ל- מקילים בראשון כדי שלא יבוא לידי גניזה.
לפי הגרא דיבוק בשם ה'  בכתיבה- א"א להוריד מהאות עצמה ולכן הכשרות דיעבד.
ספקא דרבנן בשם ה'- לא מתירין. ספק  ספקא- מתירין.
נקב בשעת כתיבה בין 2 אותיות באזכרה- כמו דיבוק וגוררים מאות שניה.
מה הדין באזכרה שנגעה בשעת כתיבה בנקב ונקב מחבר 2 אותיות- ואז יש גם דיבוק וגם נקב.
לפי נוב"י- לגנוז. שה"ל- עדיף להפריד.
דבוק בשם ה' לאחר כתיבה שמותר להפריד- ר' שטרן- כאשר נפלה טיפה, ימחק שאין עליה קדושת ה' מותר לגררה.
זמן כתיבה- כל זמן שלא נגמרה האות.
בדיקת דיו- לנער דיו ולכתוב ואם מבריק כעבור שעה- בסדר.
כב כסלו
ר' שטרן- במח' בין פמג ללחת"ס בענין אותיות שהפכו לחום. בתפילין ומזוזות- לגנוז ולחוש לפמג. ובס"ת להקל כחת"ס.
דמות התגין- רמבם כ-ז'. מהרם זכותא- כדוגמת –ו' וכן נוהגים למנוע פסול.
י"א קו ישר שפיץ.
המתיג שם ה' צריך לעשות לשם קדושת השם. ובשאר תיוגין- לשמה.
מתיג כל האזכרות ביחד- אפשק לקדש באמירה אחת ואם מפסיק צריך לקדש בכל אמירה.
אפשר להטות האותיות כל שאין שנוי צורת אות.
 לגבי הארכת בסיס נ' או צ' יש שחולקים על המב.
יש חולקים על הבנת  הבהל בדברי הנוב"י שמכשיר לכאורה אות תלויה הין שיטין, וזאת מכיון שתליית אות בתו"מ – פוסלת כי זה נראה שלכ"X ומסבירים כי כוונת הנוב"י לאות יתרה בתוך השורה.
נפקמ בשבת- אפשר להקל.
 האם מותר לתלות מילה- ר' וואזנער- פסל סופר שכתב " מימים" מוגבה מעל "ימימה" כי זה נראה שמא שכח.
כתב י' של הויה- יש מחמירים לקלוף.
כז כסלו
יש קבלה בין הראשונים באשר לאיזו מילה להתחיל כל שורה במזוזה וגם הרמבם מזכיר.
 בתפילין פחות מקפידים. וקוי מביא בשם א"ח שיש להתחיל דווקא במילים מסוימות וגם רמבם מזכיר.
קסה”- אם יצא במילה בת 3 אותיות אבל 2 האחרונות הן העלות משמעות זה רק בדיעבד.
רמבם- גודל שורה בס"ת למשפחותיכם * 3 ולא יותר. ר' נהרי לא מזיק עוד מילה שתים והראיה משירת הים.
ספרדים 42 שורות , 248 יריעות. תימנים 51 שורות 226 יריעות.
שך- היום לא נוהגים לתלות שם ה'.
 כו כסלו
 לפי פמג אין בעית כסדרן באות עצמה ואבנ"ז חולק.
יש להיזהר בתיוג אות ז' שהתג הראשון הופך ל-ל' ואח"כ השני מחזיר לצורת ז'. ח"ת בכתיבה.
ב' שנכנסה לתוך ד –יש לשאול תינוק אם נכנס הרבה ואפילו אין בעית ח"ת.
אורלצ- ראוי לחוש לדעת הראש , ואסור שאפילו תיוגים לא יכנסו ל ך' משום שנוי צורה.
אם נכנס ראש ל' ל-ד' שבשורה למעלה יש לכסות לתינוק את השורה שלמטה. וכן ל' בתוך ל'.
מח' בראשונים צתי מועילה קריאת תינוק- יראים- תינוק מועיל כשהיתה צורת אות ונתקלקלה, אבל אם משעת כתיבה- לא שואלים תנוק. וראייתו מ-ו' ויהרוג- ומשמע שה-ו' היתה כשרה ואח"כ ניקבה. לא פוסקים כיראים. ר' שטרן- אם הבעיה משעת כתיבה ותינוק קורא –כשרות בדיעבד.
כט כסלו
פמג-נקב שלאחר כתיבה- אם לא גורר זה דיעבד. (כללי מו"ג סימן ל"ו). ומב פוסק שכשר גם בלי גרירה.
רמא ביו"ד-כשיש הח' ואין נמהג הולכים אחר הרמבם, ולא לפי הראש.
סתם תפילין אשכנזיות- כטז ופסול לספרדי.
תפילין של חב"ד –אין בעיה.
רמבם מזכיר במפורש אשר. ראש מזכיר ג' יודין. שוע ביו"ד אשר *3. קס"ה-לכתחילה 9 יודין. ר' קניבסקי- ור' קלין – לכתחילה- אשר * 3. ר' שטרן- אשר * 3 לס"ת. הר' מסעוד- 9 יודין זה דיעבד. יריעות שלמה – גם משמע שזה דיעבד.
דעת שוע- לפי מב 9 יודין, ואחרונים חולקים שכל כוונת השוע זה שמתחת ל9 יודין זה פסול, ולכחילה צריך 9 אותיות כפי שנכתב בשוע.
קוי- אין לעשות צרופים כטז.
במזוזה לכתחילה 29 יודין בתחילת פר והיה א"ש.
ר' מאזוזו- בתוניס עשו מזוזות כמו טז.
מגילה כולה סתומה חוץ מנוסח תימן. ויאמר ממוכן.
קוי -חור לא נחשב כרוח, ולכן אפשר למעט רוול ע"י חורים.
ב' טבת
תפילין חבד- כתב ב"י +_ אשר *3, תיוגי שמושר רבה.
ז טבת
רגל י' הצמודה לל' מצד שמאל- חשש לג', שאלת תינוק. ו' עם רגל מקמ"ע מתיר.
אמה או 4 אמות- חזוא- תלוי בגוגל הכתב.
בחורף- כל שבועיים שלוש יש לשפוך הדיו לקסת מבלי השדמרים.
בחורף מדי חודש יש לשים בשמש כדי להחזיר הברק. ואפשר להשתמש במדלל.
ט' טבת
דבוק למעלה- דעת המב לשא להכריע כמקילין בשעת כתיבה, אא"כ מדובר בשעת הדחק.
אחרונים חולקים משום שכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת.
ך' שנתקלה בנקב- 1. יגרור וישים  טלאי ולהמשיך על הטלאי. 2 .ימשיך הרגל בצורת פרסה כדי לעקוף הנקב.
כל אות שבנוי מ2 אותיות – אין פסול אם שנוי בקצת האות כגון י' הפוכה בצ' או ב- ל'- היכן המקור??????
מנחות כט. יש חולקים על התוס וסוברים שקוץ ר"ת זה למעלה ולא למטה.
מה ההבדל בין מקרה שבו אסור לחקוק בי' של א' שנדבק לבין חרטום חסר י' של מ' שנדבקה.
 הר' נהרי- בא' זה איבר מושלם ואילו במ' זה סתם קו.
גרז- עושב עקב של ב' בצורת רבוע להבליט את הו'.
רבוע למעלה ב-ב'- בכתב ב"י מעכב וחייב לתקן. בספרדי לא מעכב, ויש שכותבים כך לכתחילה.
לא מברכים על תפילין חדשות שהחיינו- כי זה לא מלבוש ולא הנאת הגוף ולא מצוה הבאה מזמן לזמן.
ה' עם 2 רגלים שמאליות – פסולה.
עני- אותיות שלפני המילה כסף.
יג טבת
ביטול צורה זה ביטול צורה הלכתית וגם אי אפשרות לקריאה ע"י תינוק.
ס"ק מ"ח- על שיטת מאירי מסתמכים אשכנזים שלא להכניס ס"ת שיש בו הפסק.
האם גררירת ראש עודף מ –ל' מכשירה את הל' לכתחילה.
הפסק בין ו' לכ' בל' של ב"י כשר גפ לפמג כילא תולין ו'.
ביתין כפין- אם נעשה עקב בכ' פסול אע"פ שתינוק  קורא לה כ'. כי זה דינא דגמ'.
ו' קטיעא- מקובל במסורת ולא מעכב. ויש שנוהגים לעשות לה שעור ו' עד ההפסק. ויש 8 שיטות.
א' שחסר לה הראש בי' עליונה- מקמ"ע ונצי"ב ומשיב דבר מותר לתקן ואין בעית שלכ"ס.
הפסק בין רגל לגג ב ח' –מב פוסל ולא מועיל תיקון. קס"ה (ט,ז)- מקל בהפרדה דקה.
פנים חדשות מובא במקמ"ע וחתס".